אני לא רוצה להיות רק לזכות,
במקום הראשון בתחרות פיתוח הגוף.
אני רוצה להיות המפתח גוף הכי טוב אי פעם.

תחפור עמוק עמוק ותשאל את עצמך,
מה אתה רוצה להיות? לא מה, אלא מי.

אני מדבר על שתבין בעצמך מה עושה אותך מאושר
אתה צריך לחשוב מחוץ לקופסה, זה מה שאני מאמין.

אחרי הכל, מה הטעם לחיות,
אם כל מה שאתה עושה זה למצוא חן בעיני כולם?

ולהימנע מצרות?
יש לנו כל כך הרבה חוקים בחיים, על כל דבר.
אני אומר לשבור את הכללים,
לא להפר את החוק, אלא לשבור את הכללים.

אני זוכר שאחרי שסיימתי את הקריירת כמפתח גוף.
רציתי להתחיל לשחק, רציתי להיות כוכב סרטים.
כולם אמרו שזה לא אפשרי.
"רק תסתכל על הגוף שלך, יש לך גוף מפלצתי,
יותר מידי מפותח, זה לא מתאים לסרטים"

אבל אתם יודעים, לא הקשבתי לכל זה,
זה היה הכללים שלהם.
הייתי משוכנע שאני יכול לעשות את זה.

ואז הגיע הפריצה הגדולה שלי בסרט "קונאן הברברי".

תאמין בעצמך.
לא משנה מה איך או מה חושבים אחרים.

והמפיק של הסרט אמר:
"אם לא יהיה לנו את שוורצנגר , היינו צריכים לבנות אחד"

וכאשר אמרתי בסרט שליחות קטלנית
את המשפט : "אני אחזור"
המשפט נהפך לאחד מהמפורסמים ביותר בתולדות הקולנוע,
הכל בגלל המבטא המטורף שלי

זה רק מראה לא להקשיב לאלא שאומרים:
"אתה לא יכול לעשות את זה"

אל תפחד להיכשל.

.כל דבר שאי פעם ניסיתי, תמיד הייתי מוכן להיכשל

אל תפחד לקבל החלטות.
אתה לא יכול לפחד מהכישלון, ולדחוף את עצמך להצלחה.
אבל אתה תדחוף את עצמך להצלחה,
מכיוון שאתה מאמין בעצמך ובחזון שלך.

ותדע שזה הדבר הנכון לעשות , וההצלחה כבר תגיע.

.אז, אל תפחד להיכשל

:אני מתכוון, כמה פעמים פעבר כבר שמעת בעבר
אתה לא יכול לעשות את זה, או את את זה"

"בגלל שמעולם זה לא נעשה

אז פשוט לא להקשיב לאלא שאומרים
.שאתה לא יכול לעשות משהו

,אם הייתי מקשיב לכל אלא שיצאו נגדי
…הייתי היום מילל למרגלות הרי האלפים

.לעולם לא הייתי מגיע לאמריקה

תמיד הקשבתי לעצמי ואמרתי :
"כן אתה יכול"

אתה אף פעם לא רוצה להיכשל,
בגלל שאתה לא עובד מספיק קשה.
לקרוע את עצמך בהשקעה
אני תמיד מאמין, ולא השארתי אבן עומד על אבן.
(פירוש: עבד קשה והפך הכל)

אין כאב, אין רווח.

כשאתה בחוץ, חוגג במסיבות, משתולל.
מישהו במקום אחר עובד קשה.
מישהו במקום אחר נהיה חכם יותר,
ומישהו במקום אחר מנצח, רק תזכור את זה.

"אין אתה יכול לעלות בסולם ההצלחה כשידיך נתונות בכיסים"

www.squat.co.il

אולי גרמתי לכם להאמין, כשזה היה קל , כשזה לא היה.
אולי גרמתי לכם לחושב שרגעי השיא שלי ההתחילו בקו העונשין , ולא בחדר כושר.
אולי גרמתי לכם לחושב שכל זריקה שלקחתי הייתה סל ניצחון.
שהמשחק שלי בנוי על אור הזרקורים והפרסום, ולא על אש פנימית.
אולי זה אשמתי שלא ראיתם שכישלון נתן לי כוח,כ אב הפך למוטיבציה.
אולי גרמתי לכם להאמין שכדורסל , זה מתנה מאלוהים.
ולא משהו שעבדתי עבורו כל יום ויום, במשך כל חיי.
אולי הרסתי את המשחק. ואולי, אתם סתם ממציאים תירוצים.

בכל בוקר כשאני מתעורר, יש לי בחירה:
אני יכול להשים את השעון מעורר על נודניק, ולישון עוד 5 דקות.
או שאני יכול לקום מהמיטה, ולהתחיל להתאמן. ואני מתאמן…
מכיוון שאני לא רוצה להגיע לנקודה, שבה אני עייף וליריב יש יתרון עליי.
וכשאני כן מתעייף, וזה קורה לפעמים, אני רוצה לזכור שהייתי במצב הזה כבר. גם אז התגברתי על העייפות.
מכיוון שהשריקה או הפעמון ישמעו, או כשהבאזר יצפצף, אני לא רוצה להגיע למצב שאחשוב: "מה אם…"
אני רוצה להגיע למצב שאגיד: "שמח שעשיתי את זה".